ענף גזום בודד של פריחת שזיף, האור החם והמרגיע ביותר בחורף

כשהרוח הקרה והנושכת חותכת את הלחיים כמו סכין, וכאשר כדור הארץ מכוסה בשכבת שלג עבה, העולם כאילו נופל למצב של דממה וקור. קור החורף הקשה גורם לצעדיהם של אנשים להיות חפוזים, ומצב רוחם כאילו קפוא על ידי הלובן המונוטוני הזה. אולם, בעונה זו, שנראית חסרת חיים, פריחת שזיף קטנה אחת נכנסה בשקט לחיי, כמו אור מרפא חם ביותר בחורף, מחממת את ליבי ומאירה את צבעי החיים.
היא עמדה שם בשקט, כאילו הייתה פיה המגיחת משירה עתיקה, מקרינה קסם על-טבעי. פרח השזיף הקטן הזה עמד לבדו על ענפו, בעל צורה פשוטה ואלגנטית. כמה פרחי שזיף קטנים ועדינים היו מנוקדים על הענף, רכים ולחים, כאילו יישברו בקלות אם ייגעו בהם. האבקנים היו ארוכים, כמו כוכבים מנצנצים בשמי הלילה, בלטו בבהירות רבה על רקע עלי הכותרת.
מרקם עלי הכותרת שלו נראה בבירור, כאילו הייתה יצירת אמנות שעוצבה בקפידה על ידי הטבע. כל עלה כותרת מעוגל מעט, דומה לפנים מחייכות של ילדה ביישנית, ומקרין תחושה של חיות ושובבות. למרות שמדובר בסימולציה, הוא כה מציאותי עד שכמעט ניתן לטעות בו ולחשוב שהוא אמיתי. באותו רגע, נדמה היה לי להריח את ניחוחם הקלוש של פרחי השזיף וחשתי את החוסן והנחישות שבהם הם פרחו ברוח הקרה.
הנחתי אותו באגרטל חרסינה כחול-לבן בסגנון ישן והנחתי אותו על שולחן הקפה בסלון. מאז, הוא הפך לחלק בלתי נפרד מחיי, מלווה אותי בשקט בכל יום חורף. בבוקר, כאשר קרן השמש הראשונה זורחת דרך החלון ונופלת על פריחת השזיף הקטנה, הוא נראה מקסים ויפה במיוחד.